בית » כתבות » יזכור » לעילוי זכרו של דניאל הרוש

לעילוי זכרו של דניאל הרוש

דניאל  הרוש  ז"ל
בן צפורה ושמעון (מוני)

נולד בט"ו באב תשמ"ו , 20/8/1986
התגורר בצפת
נהרג בפעולת איבה
בא' באדר ב' תשס"ג , 5/3/2003
מקום אירוע: חיפה – הכרמל, שדרות מוריה
באזור חיפה,כרמל וגליל מערבי
הובא למנוחת עולמים בצפת
הותיר הורים ושלוש אחיות

# מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 66
בן 16 במותו

קורות חיים:

דניאל, בן צפורה ושמעון (מוני), נולד בצפת ביום ט"ו באב תשמ"ו (20.08.1986). בן זקונים להוריו, אח לרונית, יפית ונעמה. נצר למשפחה מותיקי הישוב הספרדי בצפת, דניאל נקרא על שם סבו – החכם דניאל הרוש, מחכמי צפת.
דניאל החל את לימודיו בבית הספר "בית חינוך – ממלכתי א'" והמשיך לחטיבת ביניים בתיכון ע"ש מנחם בגין בצפת. בנוסף ללימודיו היה דניאל פעיל בתנועת בני-עקיבא, כן שיחק כדורסל והיה בסגל מועדון הנוער של הפועל צפת.
בתום כיתה ט' החליט דניאל לשלב את הספרא והסייפא, ולקשור את עתידו בצה"ל. הוא התקבל כשוחר בפנימייה הצבאית בחיפה, במכללה לפיקוד, ועבר ללמוד, ככל חניכי הפנימייה, בבית הספר הריאלי בחיפה.
כיכר דניאל בצפתעד מהרה הוא השתלב בחיי הפנימייה ובלימודים, כפי שסיפר מפקדו, סרן דותן: "דניאל התבלט כבר מתחילת כיתה י' כמי שהשתלבותו החברתית בפלוגה טובה, וכי עצם הגעתו המאוחרת נמחקה כלא היתה… דניאל היה מקובל על כל חבריו וחברותיו בבית הספר, בשל אישיותו וחיוכו הכובשים". גם בלימודים הגיע דניאל להישגים טובים מאד. "נער מקסים, רציני ומנומס, תמיד מקדים שלום. תמיד מדבר בנועם, גם כשכעס הביע את דבריו בנימוס", סיפרה מורתו עתליה, "דניאל היה פעיל מאד בשיעורי ההיסטוריה, ערני, סקרן ופתוח לקלוט נושאים ורעיונות חדשים. אהב מאד לנתח אירועים, והשכיל לערוך השלכות לימינו. כל כך אחראי, ובוגר בהתנהגותו ומחשבתו". בכיתה י"א היה דניאל הראשון להגיש הצעת מחקר לכתיבת עבודת סיום במגמה הצבאית. הוא ביקש לכתוב על מבצע "נחשון", מבצע לפתיחת הדרך לירושלים במלחמת העצמאות, והצעתו הרצינית העידה על שאיפתו למצויינות בלימודיו.
מאז שהגיע למצוות ועלה לתורה בבית הכנסת "אבוהב" בצפת, היה דניאל קרוב למסורת, אף כי לא למד בבית ספר דתי. הוא הירבה לעזור לזולת, לעשות מצוות ומעשים טובים. מדי שנה היה מתלווה לאביו בהובלת תהלוכת ל"ג בעומר מצפת למירון. בן מקסים, מסור ואהוב היה, תמיד מוקף בבני משפחה וחברים אוהבים. סיפר שמעון, חברו לפנימייה הצבאית: "כחבר, דניאל היה החבר הכי טוב שיכולתי לבקש… בחיי היום-יום, כשהתלבטויות וקשיים שהיו קיימים לאורך זמן צפו מדי פעם, תמיד היה אפשר ללכת לדניאל, לפנות אליו, להתייעץ, והכי חשוב – לקבל ממנו הרגשה שיש מישהו מאחוריך, כשטעית וכשהצלחת, כמו אח אמיתי".
עתידו של דניאל היה ברור לו – הוא שאף לסיים את הפנימייה ובית הספר הריאלי בהצטיינות, ולהיות טייס קרב בצה"ל. לצורך כך אף שכנע את הוריו להסכים שישרת שלוש שנים בקבע, מעבר לשירות הסדיר בצבא.
ביום רביעי א' באדר ב' תשס"ג (05.03.2003) בצהריים פוצץ את עצמו מחבל-מתאבד באוטובוס אגד בקו 37, שעבר בשדרות מוריה בחיפה, על הכרמל. בפיגוע נהרגו שבעה-עשר אנשים, ונפצעו רבים. בין ההרוגים היה דניאל, שהיה בדרכו לבית הספר.
בן שש-עשרה וחצי שנים במותו. דניאל הובא למנוחות בבית העלמין בצפת. הותיר הורים ושלוש אחיות.
ספד לדניאל אביו, מוני: "בני דניאל, האדם, החייל, עלם החמודות, כליל השלמות והתפארת. ידעת להיות הגשר המקשר בין דעות ועולמות מנוגדים, מצד אחד היית איש תורה, תלמוד ודרך ארץ, ומצד שני היית איש חיל שראה וקשר את גורלו בצבא העם, צבא ההגנה לישראל. שילוב מושלם של הספרא והסייפא… בני שלי, מחמד עיני, משוש חיי, גאוות המשפחה, העיר והארץ שכה אהבת. הקרבת את היקר מכל, את החיים. חיים צעירים, מלאי תוכן ועשייה. היטיב להגדיר באוזני אחד מאותם אלפי המנחמים המחבקים, התומכים ומחזיקים אותנו בשבעה, שאמר לי – דע לך, שמה שבנך דניאל הספיק בשש-עשרה וחצי שנותיו הקצרות הרבה אנשים בני שישים, שבעים ואפילו שמונים שנה אינם מספיקים. אנו, בני המשפחה הדואבים והכואבים, תהום נפערה בליבנו. אנו וכל תושבי העיר הזו, חבריך לפלוגה ולבית הספר, ננצור אותך בליבנו וננציח את זכרך…".
כיכר דניאל בצפתספד ראש עיריית צפת, עודד המאירי: "אתה, דניאל, הקורבן הצעיר שאנחנו מלווים היום, היית נער שעתידו היה ברור לו. שאפת להגיע לדרגה בכירה בצה"ל, ולהוכיח שאכן אתה נמנה על מיטב בניה של הארץ הזו… דניאל, הרי החיים הקצרים אותם חיית היו מלאי תקווה והבטחה, והנה, במחי פשע נפשע שאין לו מחילה ואין לו סליחה, הפכת לקורבן הטרור והשארת אותנו כואבים, בוכים ולא יודעים לאן נוליך את הזעם והכאב…".
במלאת שלושים למות דניאל הופקה במכללה לפיקוד בפנימייה הצבאית חוברת לזכרו, בה נפרדים ממנו מפקדים וחברים.
סא"ל יפתח, מפקד המכללה: "דניאל היה בחייו דמות לחיקוי. אדם ערכי וצנוע, נעים הליכות וחבר אמיתי. אדם רציני, אחראי ומעמיק, ויחד עם זה שמח ומצחיק. בעל דעה ועמדה שיודע לנווט ולנתב את חייו. דניאל היה השתקפות האימרה שחרוטה על סמלנו – בהשקט ובבטחה… דניאל ראה בפיקוד בצבא שליחות ודרך. משפחת הפנימייה הצבאית תמשיך לחנך לאור דרכו, ודמותו תשמש לנו סמל. אני משוכנע שכך הוא היה רוצה".
אורן, חניך המכללה: "דניאל היה חבר לכולנו, אח, חניך וקצין לעתיד. אדם אשר היה מוכן, ככולנו, לתת מעצמו יותר ולהשביח עצמו במוסד זה, ובאמצעות זאת לתרום למדינתו יותר מאחרים. דניאל אשר באופן קבוע סבב אותנו, הציף אותנו בשמחתו, בחיוכו, בימי השבת בבית הכנסת ובהלצות בשק"ם… דניאל היווה ויהווה עבורנו סמל לאהבת המולדת והנכונות לתרום, אשר שילב בחייו את ערכי הציונות, האמונה והרעות. נזכור אותו, ונפנים זכרונותינו עמו".
שמעון, חבר לפלוגה: "… אזכור אותו תמיד כאדם שאשאף להיות כמוהו. דניאל לא יישאר בליבי רק כחבר אמיתי, אלא גם כדמות נערצת, שההיכרות שלי איתה היתה ותהיה עבורי זכות גדולה".
הילה, חברת ילדות, כתבה בשיר לזכר דניאל: "כעת אתה שם, ברום השמיים. החמה הבוערת מחממת אותך, הכוכבים מאירים לך, העננים מלטפים, וגם הירח הוא שם בשבילך…
וכאן למטה, שלהבת אש סכין כילתה את חיינו. הכאב והמתח בלב כמוקש, ואף הדמעות לא כיבו את האש. אדמת אימה זועקת לעזרה, דמך מכסה את שטחה…
קדרו פנינו, וקדרו השמיים, ודמעות ניגרו מעינינו כמים. וקול הרוח כעת נדם, הוא מלווה את החיים שנקטפו באיבם…
דניאל, שמור על עצמך. אלוהים לוקח את הכי טובים, אלו המרשים לעצמם לשאת את עול החלום, אלו שישאו את משקל השלום".