fbpx
בית » כתבות » היסטוריה » משה פדהצור – ראש העירייה הראשון של צפת
משה פדהצור

משה פדהצור – ראש העירייה הראשון של צפת

משה פדהצור – ראש העירייה הראשון של צפת
מתוך סיפורי צפת – מנחם כהן

 

משה פדהצור נולד בשנת 1889 לאביו אלעזר ז"ל שבא לצפת בצעירותו מגליציה להיות
ממונה על כולל למברג, הכולל הגדול והעשיר ביותר בארץ. ר' אלעזר בלט בנועם הליכותיו,
בנימוסיו ובלבושו המהודר השונה משל יתר תושבי העיר. בהיותו ממשפחה מיוחסת שודכה לו עד מהרה בתו של הרב רפאל דיין זכרו לברכה.
הרב דיין שימש ראש בית הדין ורבה הראשי של צפת במשך שנים רבות.

ר' אלעזר פדהצור, איש נמרץ ועסקן ציבור, נסע לפולין והצליח לשכנע יהודי עתיר ממון בשם יהושע ביין ז"ל לעלות ולהשתקע לעת זיקנתו בצפת ולהשקיע כסף
רב בקניית חלקות אדמה רחבות סביב קברו של ר' יוחנן הסנדלר, סמוך לקבר רבי שמעון בר-יוחאי במירון, ועליהן הקים ובנה ישיבה ומושב זקנים. לניהול מוסדות אלה בחר יהושע ביין בר' אלעזר ואפילו בנה לו בית קטן ליד הישיבה. ר' אלעזר ניהל את הישיבה. ומושב הזקנים בכשרון ובהצלחה רבה. לאחר מותו ירש את מקומו בנו מושה ז"ל, עסקן צעיר ובולט ששימש מזכירו של סבו ר' רפאל דיין ומזכירם של בתי-הספר בעיר. בהשכלתו הרחבה, רהיטות דיבורו וכתיבתו הצליח לגייס כספים רבים לרווחת יהודי צפת שהיו במצוקה כלכלית קשה.


במאי 1948 העיר סוף סוף, תודה לאל, שוחררה. נותרו בה קצת למעלה מאלף נפש, מותשים,
עייפים, ובמובן מסוים אף מורעבים לאחר מצור ממושך וקשה. בתים רבים נפגעו ונוקבו מפגזים
ויריות שנורו ללא הרף, הרחובות חרושים בתעלות שנחפרו למעבר ממקום למקום כמסתור
מצלפים. מערכות החשמל, הטלפון, המים והביוב נהרסו לחלוטין. המשימה הקשה של שיקום
העיר והחזרתה לחיי שיגרה רגילים ונורמליים הוטלה על כתפיו של ר' משה פדהצור. מרבית
התושבים הנותרים היו במצב כלכלי קשה לאחר שלא עבדו חודשים ארוכים וכולם נזקקו
לסיוע. בינתיים החלו להגיע עולים חדשים שאף הם זקוקים לעידוד וסיוע. משה פדהצור
בקשריו ובכוח שכנועו הצליח כמיטב יכולתו לעשות יש מאין. באופן טבעי וכמובן מאליו
נבחר לראש העירייה היהודי הראשון בצפת.

את האדמות במירון, ובהן שטח פרטי שלו, מסר לתנועת בני-עקיבא שהקימה שם ישיבה
גדולה ומפוארת. ר' משה פדהצור נפטר בשנת 1962 בתל-אביב בעת שהתארח אצל ילדיו
בראש השנה, והובא למנוחות בבית העלמין העתיק בצפת ליד קברי אבותיו ביום צום גדליה.
אף אם לא היה זה יום צום, היו רבים מתושבי צפת צמים כהשתתפות באבל על פטירתו של
אחד מגדולי בניה.

ראשי עירייה באים ומתחלפים, אך ישנם שמטביעים את חותמם, נשארים ולא נשכחים –
כמו ישראל רוקח בתל-אביב, אברהם קריניצי ברמת-גן, יוסף ספיר בפתח-תקוה, עובד בן-עמי
בנתניה, טדי קולק בירושלים, אבא חושי בחיפה ומשה פדהצור בצפת. חובה על פרנסי העיר
לדאוג להנצחה מכובדת של ר' משה פדהצור. לדעתי, המדרגות המובילות לגן המצודה ונקראות
"מעלות משה" על שמו – אינן אתר הנצחה מספיק ההולם את זכרו של "מר צפת" וסמלה
במשך שנים רבות. יהי זכרו ברוך וינוח בשלום על משכבו.

 

צפת עיר יהודית גאה, עיר ואם בישראל – עובדה הנראית כרגילה ומובנת מאליה, עד כי לעתים נדמה שכר היתה מאז ומעולם. לא זוכרים או אולי מנסים להשכיח כי עד להקמת המדינה ב1948- צפת היתה עיר מעורבת, בעלת רוב ערבי גדול כשיהודיה מהווים כעשירית מכלל תושביה. יהודי צפת, כמו כל היהודים שחיו באותה תקופה בארץ-ישראל, יודעים מה ערכם של הסכמים עם ערבים וכמה אפשר לסמוך על הבטחותיהם, מאחר שחשו זאת לא פעם על בשרם. ערבים שחיו בתוך הקהילה היהודית, מצאו בה את פרנסתם, התארחו בבתי אנשיה ואכלו על שולחנם – היו מראשי הפורעים ומדריכיהם שפרצו לרובע היהודי, טבחו ורצחו בידידים ושכנים של אתמול.
בספרו "בצל המצודה" מספר מאיר סיבר על סנדלר ערבי, סעיד שמעא, שחנותו היתה בלב הרובע היהודי וכל לקוחותיו היו יהודים ומהם התפרנס בכבוד וברווחה. בימי שבת וחגים היה משמש כ"גוי של שבת" בעת הצורך, ותמיד נשאר לסעוד בחברתם. במאורעות 1929 הוביל את הרוצחים לבתים שהכיר היטב ובמו ידיו השתתף ברצח. מאחר שזוהה בוודאות נשפט על-ידי הבריטים לתשע שנות מאסר, אך שחרורו הוקדם והוא חזר לחנותו ברחוב היהודים, כדבר המובן מאליו, כאילו לא קרה דבר. כשנשאל איך היה מסוגל לעשות כך, ענה בשוויון נפש כי אלוהים הכניס בו שיגעון.
משיגעון זה לא נרפאו עד היום. על רוצחים נתעבים הרוצחים בדם קר נשים וילדים חפים מפשע מכריזים כעל קדושים שמקומם בגן עדן מובטח. אדם ניכר בכיסו, כוסו וכעסו, אמרו חכמינו, ובעיקר כשהוא מתלהב. כיום מנסים לשכנע אותנו להאמין להבטחותיהם ולחתימתם ולסמוך על רצונם הטוב ועל חסדיהם.
הקהילה היהודית הקטנה בצפת בחרה בוועד שידאג לבעיות כלכליות, חברתיות וביטחוניות ויהיה נציגם בפני השלטונות. לראש הוועד מונה ר' משה פדהצור ז"ל. יהודי פיקח, תלמיד חכם, יודע ספר ובעל השכלה כללית רחבה. איש בעל מראה והדרת כבוד, ואכן כך התייחסו אליו השלטונות. בתבונתו השכיל לגשר על פערים בין דתיים לחילונים, בין אשכנזים לספרדים, בין אנשי ימין ושמאל, וכולם סמכו על מנהיגותו. בימים קשים ואפלים של פילוג ומחלוקות הצליח לעצור את הצדדים על סף מלחמת אחים ממש. ר' משה פדהצור היה יהודי לאומי גאה, שעמד בכבוד מול לחצים וקשיים רבים. בניו שירתו בארגון הצבאי הלאומי בתפקידים בכירים ביותר ופיקדו על פעולות נועזות.

ניתן לרכוש את הספר בכתובת מאיל [email protected] או בטלפון 0544772969.

ראה גם...

מערת שם ועבר

המערה בה למד יעקב אבינו 14 שנה.

אחת האגדות הקשורות למקום מספרת כי זהו המקום שבו נתבשר יעקב אבינו ע"י בניו כי בנו יוסף נטרף ע"י חיות טרף, בעוד שהאחים מכרו את יוסף לאורחת ישמעאלים שהיו בדרכם מצריימה.

שם ועבר נחשבו בהיסטוריוזופיה היהודית כמעבירי רעיון המונותאיזם בעולם , לפני הופעתו של אברהם אבינו. שם היה נכדו של נח ועבר היה נינו של נח. במסגרת ההתפתחות של המסורות היהודיות, בתקופה הביזנטית , זוהתה כאן בצפת מערת שם ועבר.

בתורה סופר שיעקב הלך לחרן ובדרך בעוברו בבית אל הוא חלם את חלום הסולם עם המלאכים. בין היום שיעקב עזב את א"י עד ליום שהוא הגיע לחרן, ישנו פער של 14 שנה. המדרש אומר שבזמן הזה יעקב ישב במערת שם ועבר , למד תורה והכין את עצמו להליכה לחרן.