בית » כתבות » היסטוריה » יחסי יהודים – בדויים בגליל
יחסי יהודים - בדויים בגליל
מתוך סיפורי צפת - מנחם כהן

היו בין שבטי הבדואים כאלה שמיררו את חייהם של המתיישבים היהודים במושבות ובקיבוצי
הגליל העליון, ומנהיגיהם נודעים לשימצה; והיו גם אחרים, שקיימו יחסי שכנות הדוקים ומצוינים
עם שכניהם היהודים - ביניהם האמיר מחמוד פאעור, השליט הכל יכול של שבטי הבדואים
בעמק החולה ורמת הגולן. כך היה גם השייח' חוסיין אל יוסוף מחלסה (קריית שמונה), אך
למרבה האירוניה היה זה בנו, כאמל חוסיין, האיש שרצח את טרומפלדור וחבריו בחצר תל-חי.


יחסי יהודים – בדויים בגליל

יחסי יהודים – בדויים בגליל
מתוך סיפורי צפת – מנחם כהן

היו בין שבטי הבדואים כאלה שמיררו את חייהם של המתיישבים היהודים במושבות ובקיבוצי
הגליל העליון, ומנהיגיהם נודעים לשימצה; והיו גם אחרים, שקיימו יחסי שכנות הדוקים ומצוינים
עם שכניהם היהודים – ביניהם האמיר מחמוד פאעור, השליט הכל יכול של שבטי הבדואים
בעמק החולה ורמת הגולן. כך היה גם השייח' חוסיין אל יוסוף מחלסה (קריית שמונה), אך
למרבה האירוניה היה זה בנו, כאמל חוסיין, האיש שרצח את טרומפלדור וחבריו בחצר תל-חי.

לאחר מלחמת-העולם הראשונה, לפני שסומנו הגבולות, נשאר החלק הצפוני של הגליל – ובו מטולה, כפר גלעדי ותל-חי – בשליטת הצרפתים; ואילו יסוד המעלה, איילת השחר, משמר הירדן וראש-פינה היו באזור הנתון לשליטת האנגלים. בני המיעוט הנוצרי בדרום- לבנון, שסבלו בתקופת שלטון התורכים מנחת זרועם של השכנים הבדואים והמתוואלים, שאבו עידוד ואומץ ובחסות הצבא הצרפתי החלו לנקום. הם תקפו כפרים, הרגו ובזזו מכל הבא ליד, והיהודים באזור נקלעו בין הצדדים היריבים. המוסלמים והבדואים, מתוגברים בשבטי בדואים מסוריה, הצליחו מעת לעת לכבוש כפרים נוצריים, רצחו את תושביהם והעלו אותם באש, והנוצרים – בסיוע חיילים צרפתים – משיבים באותו מטבע, וחוזר חלילה. בהתקפות אלה עברה המושבה מטולה מספר פעמים מיד ליד ותושביה מחפשים מקלט בערי לבנון. למהומות הצטרפו גם הדרוזים והגבירו את מרחץ הדמים. ביום 1.3.1920 הגיעה קבוצת לוחמים מוסלמים בראשות כאמל חוסיין אל החצר בתל-חי וביקשה לבדוק אם מסתתרים בה חיילים צרפתים. מסיבות בלתי ברורות נפתחה לפתע אש. טרומפלדור ועוד שבעה מגינים, בהם שתי בחורות, נפגעו ונהרגו.

לימים חזר כאמל ב"תשובה" וכדי לכפר על מעשיו החל לשתף פעולה עם היהודים. בסיועו נרכשו אלפי דונמים של קרקע בגליל ובמקומות אחרים, וכן עזר לזרועות הביטחון באיסוף ידיעות. המופתי גזר עליו מוות. מיר לאחר מלחמת העצמאות חצה את הגבול ליד מטולה בדרכו לביירות; בכפר מרג' עיון הגיח לקראתו אלמוני, ירה בו והרגו.
לאחר האירוע בתל-חי נקבע סופית הגבול בין המנדט הבריטי לזה הצרפתי. מטולה והגליל נותרו בצד האנגלי. איכרי מטולה המשיכו לעבד אדמות פוריות ודשנות בבקעת עיון עד קום המדינה. לאחר מכן קיבלו תמורת אדמות אלה, שנותרו בצד הלבנוני, אדמות בעמק החולה שהיו בבעלות איכרים לבנונים. חלסה הפכה לקריית שמונה, לזכר שמונת הנופלים בתל-חי, וביתו הגדול של כאמל חוסיין משמש כתחנת המשטרה בעיר.
יחסי ידידות שררו גם בין שייח' יוסף אל הייב ויהודי הגליל. ערב מלחמת השחרור הצטרפה מחלקת לוחמים בני שבט אל הייב אל כוחות הפלמ"ח בפיקודו של יגאל אלון ז"ל. בני השבט מתגייסים ברובם לצה"ל ומשמשים כטובי הגששים.
אך הקשר החם וההדוק ביותר וידידות מופלאה במיוחד נרקמו בין שייח' חסיין עמאר מכפר חסיניה, הכפר הגדול באזור שהשתרע בעמק בין אילת השחר וקיבוץ חולתה עד לגדות הירדן, לבין מרדכי פרידמן ז"ל מראש-פינה. אביו של מרדכי, ר' יוסף פרידמן ז"ל, יליד צפת, הצטרף לקבוצת אברכים שמאסו בחיים מכספי ה"חלוקה" ורכשו בשנת 1878 חלקת אדמה במורדות הר כנען, ליד הכפר ג'עוני, במטרה להיות עובדי אדמה. הם קראו למקום גיא-אוני – התיישבות שקדמה לאם המושבות פתח-תקוה, ושמה נשכח כאשר ארבע שנים מאוחר יותר התנחלו במקום עולים מרומניה והחליפו את שמה לראש-פינה. ר' יוסף פרידמן, שהיה בעל אמצעים, קנה אדמות רבות בסביבה ובהן את תל ווקאס שהפך במרוצת השנים לתל חצור. על חלקת טרשים בוואדי הסמוך נטע פרדס אתרוגים ראשון בגליל, וייצא אותם לחו"ל דרך נמל ביירות.
ילד קטן היה מרדכי בעת שעלו לגיא-אוני, אך אהבת האדמה דבקה בו והוא נשאר כשריד האחרון ממתנחלי גיא-אוני. הוא הפך לאיכר עשיר ומצליח, בעל האדמות הרבות ביותר בכל האזור, עדרי בקר וצאן ורכוש רב. ערבים רחשו לו כבוד רב וקראו לו אבו מוסא. רוכב על סוסתו האצילה נהג להתארח באוהלי נכבדי השבטים באזור וברמת הגולן, משכין שלום ומשמש כבורר מוסכם על כולם בכל סכסוך שנתגלע ביניהם. שועי הארץ ונכבדיה התארחו בביתו הגדול והתקבלו בו בכבוד מלכים. קשריו הטובים עם הוואלי בדמשק סייעו לא אחת ליהודי צפת, טבריה ומושבות הגליל. ידידותו של מרדכי עם שייח' חסיין עמאר הפכה לאגדה ומספרים כי כששייח' עמאר רצה להדגיש ולתת תוקף מיוחד לעניין או הבטחה מסוימת היה נשבע "בחייאת אבו מוסא", שבועה שנחשבה כמילת כבוד אמינה שאותה לא הפר מעולם.
ר' מרדכי האריך ימים ומדי בוקר היה צועד מראש-פינה עד למקום אנדרטת בן-יוסף של היום, וחזרה. בכל פעם שהייתי פוגש בו צועד נהגתי לעצור ולהציע לו להיכנס למכונית והוא צחק וענה: מוטב שאתה תחנה את הרכב בצד ותצטרף אלי לצעדה לחלץ את העצמות.
מספרים כי כאשר יגאל ידין ז"ל החל לחפור בתל חצור נהג ר' מרדכי מעת לעת לבוא לביקור. פעם שאל אותו יגאל ידין: היכן לדעתך אני צריך לחפור ולחפש את שרידי ארמונו של יבין מלך חצור? ר' מרדכי הסתכל סביב סביב, צעד לכאן ולכאן, אחר כך הצביע במקלו ופסק – כאן. ידין, שממילא התכוון לחפור בכל התל, רצה לגרום נחת לזקן והורה לאנשיו להתחיל במקום שעליו הצביע ר' מרדכי. לאחר שלושה ימי חפירה אכן החלו להתגלות חלקי הארמון. ידין הנדהם מיהר אל ביתו של ר' מרדכי ושאל אותו "איך ידעת?". הזקן חייך ואמר: פשוט מאוד, אילו אני רציתי לבנות לי ארמון הייתי בוחר בדיוק במקום הזה. ידין התפעל מהזקן ומדי פעם היה מגיע אל ביתו ומזמין אותו לבקר בתל כשהוא מסביר לו את הממצאים שנתגלו. ר' מרדכי היה גאה על כי בתל ווקאס, תל שהיה בנחלתו ובבעלותו, נתגלתה העיר חצור.
למעלה מחמישים שנה עבד ר' מרדכי את אדמתו ולא חדל אלא בתקופת מלחמת-העולם הראשונה, כשידידו הוואלי מדמשק הטיל עליו את המשימה הקשה לנהל ולפקח על סלילת הדרך מטבריה לראש-פינה ולגשר בנות יעקב. הוא עשה זאת בהצלחה רבה, במחצית הזמן שהוקצב, וזאת עם עובדי "סוכרה" (עבודת כפייה) של חורנים מרמת הגולן שגויסו בכוח.
יחסי ידידות שררו גם עם ערביי כפר ג'עוני. חלק מילדיהם למדו בכיתות בית-הספר של המושבה, מרביתם דיברו עברית רהוטה עם ב' דגושה כמו אנשי המושבה, רבים התפרנסו מעבודתם אצל היהודים.
כשהגיע לורד בלפור לביקור בגליל העליון נערכה ה"חאפלה" לכבודו בביתו הגדול של מרדכי פרידמן, בנוכחות נכבדים מכל העדות. אחד השייח'ים הגדולים קם לברך ואמר: חוואג'ה

 

בלפור, תשתדל שהרבה יהודים יגיעו לפלשתינה, היכן שיש יהודים אנו אוכלים לחם ובמקום
שאין יהודים אוכלים אותנו הכינים והפרעושים.

כשהתלהטו הרוחות באזור נשארו ערביי ג'עוני שקטים יחסית ומדי פעם ירו יריות .מעטות
לעבר המושבה, כדי לצאת ידי חובה; אך כשהחלה המנוסה הגדולה של הערבים נענו גם ערביי
ג'עוני לקריאת המנהיגים לברוח באופן זמני – כדי לשוב מאוחר יותר לרשת את רכוש היהודים
– והצטרפו אל תושבי הכפרים קאבע, פרעם ועמוקה בבריחתם.
ר' מרדכי פרידמן הלך לעולמו שבע ימים ומעש, כבוד ועושר רב. יהי זכרו ברוך. שני בניו
– עמנואל (מנו) ואביעזר ז"ל – שירתו שנים ארוכות את מערכות הביטחון לפני הקמת
המדינה ולאחר מכן, ותרמו מניסיונם, מקשריהם הטובים ובעזרת השפה הערבית הרהוטה השגורה
בפיהם. אביעזר היה למג"ד בצה"ל ומנו אחראי על המגזר הערבי מטעם משרד ראש הממשלה.
שניהם נותרו איכרים בנשמתם והמשיכו לעבד את האדמות הרבות שהוריש להם אביהם הגדול.
יהי זכרם ברוך.

 

מתוך סיפורי צפת – מנחם כהן

ניתן לרכוש את הספר בכתובת מאיל [email protected] או בטלפון 0544772969.

ראה גם...

מערת שם ועבר

המערה בה למד יעקב אבינו 14 שנה.

אחת האגדות הקשורות למקום מספרת כי זהו המקום שבו נתבשר יעקב אבינו ע"י בניו כי בנו יוסף נטרף ע"י חיות טרף, בעוד שהאחים מכרו את יוסף לאורחת ישמעאלים שהיו בדרכם מצריימה.

שם ועבר נחשבו בהיסטוריוזופיה היהודית כמעבירי רעיון המונותאיזם בעולם , לפני הופעתו של אברהם אבינו. שם היה נכדו של נח ועבר היה נינו של נח. במסגרת ההתפתחות של המסורות היהודיות, בתקופה הביזנטית , זוהתה כאן בצפת מערת שם ועבר.

בתורה סופר שיעקב הלך לחרן ובדרך בעוברו בבית אל הוא חלם את חלום הסולם עם המלאכים. בין היום שיעקב עזב את א"י עד ליום שהוא הגיע לחרן, ישנו פער של 14 שנה. המדרש אומר שבזמן הזה יעקב ישב במערת שם ועבר , למד תורה והכין את עצמו להליכה לחרן.