בית » כתבות » זיקני צפת » שמעון בר יוחאי
לחץ לדף קורות הצדיק

שמעון בר יוחאי

קודם1 מתוך 2הבא
השתמש ב ← → (חצים) לניווט בדפים

לחץ לדף קורות הצדיק

ל"ג בעומר הוא יום פטירתו של התנא ר' שמעון בר יוחאי זצ"ל. לפי האגדה ביום זה פסקה המגפה שהמיתה 24,000 מתלמידיו של ר' עקיבא. רבי שמעון נולד בגוש חלב, בן למשפחה מכובדת ואמידה בכפר שהיה ידוע בעושרו ופריותו הרבה. אביו, ר' יוחאי ז"ל, איש עשיר, נשוא פנים ומקוריו למלכות, שלח את שמעון בנו ללמוד בישיבה המפורסמת ביותר באותה תקופה, ישיבתו של רבי עקיבא בבני ברק, תלמיד מצטיין ומוכשר, הפך עד מהרה לאחד מחמשת תלמידיו הגדולים והחשובים של רבי עקיבא ואף הוסמך על ידיו.

לאחר דיכוי מרד בר כוכבא הוצא רבי עקיבא להורג בידי הרומאים בעינויים קשים משום שהיה מתומכיו הגדולים של בר כוכבא ואף כינה " דרך כוכב מיעקב". ר' שמעון וחבריו – ר' מאיר, ר' יהודה בר אלעאי, ר' יוסי בן חלפתא ור' אלעזר בן שמוע, ברחו יחד עם רבם רבי יהודה בן רבא לכפר קטן ומוסתר בין ההרים שליד אושא ושפרעם. לרומאים נודע מקום מסתורם והם הקיפוהו. רבי שמעון וחבריו, בעידוד רבם, הצליחו להסתנן, אך הרב הוצא להורג וכפי שמתואר במסכת סנהדרין – נעצו בו 300 חניתות ורומחים שעשו את גופו ככברה. רבי שמעון הקים בית מדרש בתקוע הגלילית (חרבת שמע בפי הערבים), בקירבת כפר שמאי של ימינו. שם התגוררו כוהנים שעסקו בהכנת שמן לבית המקדש עד לחורבן, וגם לאחר החורבן הגיע למקום משמרת הכוהנים יהויריב שהוגלתה מירושלים, לפני שעברה להתיישב במירון.

בבית מדרשו שבתקוע למדו תלמידים רבים ומפורסמים, בהם רבי יהודה הנשיא (רבי) והתנא רבי פנחס בן יאיר שאת בתו נשא לאישה. תחיל ה הטיף ר' שמעון לסובלנות כלפי השלטונות וטען כי על היהודים לקבל את מלכותם כגזירה משמיים עד לבוא הגאולה. אך לאחר דיכוי המרד, גילויי האכזריות הנוראים וההוצאה להורג של רבו האהוב ותלמידיו, שאת גופם סרקו במסרקות ברזל – השתנתה דעתו, החל לשנאם ולדבר בגנותם. הדברים הגיעו לאוזניהם של השילטונות, ואף שקיימו יחסים קרובים וטובים עם אביו ר' יוחאי בתחילה נטו לו חסד, החלו להגיע אליו שמועות כי בכוונתם לחסלו. יחד עם בנו ר' אלעזר קם והסתתר במערה שבבקיעין, שם שהו 13 שנה, כשכל מזונם חרובים מעץ שהסתיר את פתח המערה ומים ממעיין קטן ליידם. כשהגיע הידיעה כי יחס השלטונות השתנה לטובה וגזרות השמד בוטלו, יצאו ממחבואם. שנות ישיבתם בבידוד הופרישות מוחלטת מכל הוויות העולם והתנזרותם הממושכת שינו לחלוטין את השקפת עולמו של ר' שמעון. בתחילה סבור היה – וכך לימד את תלמידיו שאדם חייב לפרנס את עצמו ומשפחתו ואף לדאוג למצוא זמן ללימוד תורה. אתא החל טוען כי הכל הבל ואין לעסוק בשום דבר מלבד לימוד תורה.

בתלמוד מסופרת אגדה יפה המתארת את מצב רוחם. כשיצאו מהמערה ראו איכרים חורשים וזורעים. אמרו להם: שוטים שכמוכם, מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. האנשים עמדו נבוכים ותוהים, מה עוד שכל מהנ שנתנו בו עינם עלה באש. יצאה בת קול ואמרה : להחריב את עולמי יצאתם? חזרו למערתכם. חזרו למערה ושהו בה שנה נוספת, וכשיצאו וראו כי האנשים עוסקים גם בקיום מצוות נחה במקצת דעתו ואמר לבנו אלעזר " בני די לעולם אני ואתה" כשיצאו מהמערה היו תשושים, מורעבים ומצומקים ועור גופם סדוק ומיובש. הביאם ר' פנחס בן יאיר למרחצאות החמים בטבריה שהתרחצו והתרפאו. ר' שמעון בר יוחאי האריך ימים ולאחר צאתו מן המערה התפרסם כבעל ניסים ומביא ישועות, עושה שלום בין איש לאישתו ובין אדם לרעהו, ואנשים החלו לבוא מקרוב ומרחוק לקבל את ברכתו.

לרבי שמעון בר-יוחאי מיחסים את ספר הזוהר שאותו כתב לפי האגדה במערה האידרא הסמוכה למירון – ספר היסוד לתורת הקבלה המתאר פרשת חייו המופלאים של רבי שמעון בר יוחאי וחבורתו. כאמור נודע רבי שמעון בר יוחאי עוד בחייו כבעל מופת ואגדות של ניסים ונפלאות נרקמו בשמו.

מתוך "סיפורי צפת – מנחם כהן"
————————————————————————————————————————————————


קבר רבי שמעון בר יוחאי משמש מרכז הילולה שמתרחשת בכל ל"ג בעומר. ההילולה מתרחשת בכל ל"ג בעומר על קברו של הרשב"י. הילולה זו נקראת בארמית: "הילולה דרבי שמעון בר יוחאי".

שי עגנון כתב:

"מי שלא ראה את שמחת ל"ג בעומר על קברו של רבי שמעון בן יוחאי במירון לא ראה שמחה מימיו, שישראל עולים לשם המוניות המוניות של חגיגה בשירים ובכל כלי שיר ובאים מכל המקומות מערי אלוקינו ומארצות אדום וישמעאל ועומדים שם לילה ויום ולומדים… ומתפללים ואומרים מזמורים".

רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י). תנא בן הדור הרביעי. למד תורה 13 שנים מפי רבי עקיבא, בישיבתו שבבני ברק. אף למד תורה הרבה מפיו בהיות רבי עקיבא בבית הסוהר, והיה מגדולי תלמידיו.

רשב"י נמנה עם החוגים שהתנגדו לשלטון הרומאים בארץ ישראל לאחר מרד בר כוכבא. בשל גזירות אדריאנוס ומות הקדושים של רבי עקיבא הגיע אל שנאה עזה אל הגויים בכלל והרומאים בפרט. הטיף נגד השלמה עם השלטון הזר. בשעה שדנו בהם ובמעשיהם אמר: "כל מה שתיקנו (הרומאים) לא תיקנו אלא לצורך עצמם, תיקנו שווקים – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס" (שבת לג ע"ב).
רשב"י התפלל וייחל לנפילת רומא בידי ממלכת הפרתים (באזור פרס), שהיו האוייב העיקרי של רומא וכך אמר: "אם ראית סוס פרסי קשור בארץ ישראל – צפה לרגליו של משיח" (מדרש איכה רבה לא,יג).
עקב הלשנה נידון למיתה, וירד למחתרת והוא קובל על הדילטוריא (=מלשינות): ש"אין העולם יכול לעמוד בה". לפי המסורת התחבא עם אלעזר בנו 13 שנים במערה בפקיעין. לאחר שיצא ממחבואו, לא צורף לסנהדרין שבאושא, ככל הנראה בשל הסיכון הפוליטי. הוא הלך במשלחת של חכמי ישראל לרומא, ובהשתדלותו שם בוטל האיסור על השבת והמילה.

בניגוד לסברתו של רבי ישמעאל בן אלישע, הוא פעל להנהגת לימוד תורה אינטנסיבי בקרב יראי שמים, והורה להם על זניחת עיסוק הפרנסה. דוגמה לויכוח בין רבי ישמעאל כהן גדול לבין רשב"י בנושא תורה ועבודה אפשר למצוא במסכת ברכות: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. יכול דברים ככתבן? ת"ל ואספת דגנך. הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי ר' ישמעאל. ר"ש בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנא' (ישעיהו סא) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנא' (דברים יא) ואספת דגנך" (ברכות לה ע"ב).
לעומת זאת, להמון העם הורה לחבב את המלאכה ואפילו אם היא בזויה כגון נשיאת צנון וכדו': "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה" (נדרים מט ע"ב). בלימוד התורה גרס פשטות, בהירות, היגיון וחיפוש אחר טעמיהן המעשיים של המצוות והתקנות הישנות.

חתנו של רשב"י היה רבי פנחס בן יאיר, אף הוא מחוג הקנאים. דווקא בנו, רבי אלעזר בן רבי שמעון, נמנה על חוג המתונים ואף נאמר כי היה מוסר יהודים לשלטונות הרומיים ועליו אמר ר' יהושע בן קרחה "חומץ בן יין, שמוסר עמו של אלוהינו להריגה" (בבא מציעא פג,ב).

הילולת ר' שמעון בר יוחאי – לקראת החאלקה העם ראה בו "מלומד בניסים" שתפילתו נשמעת. סיפרו עליו, כי היה עולה לרקיע ולומד שם רזי אלוהים ובמיוחד את גאולת ישראל העתידה. יוחסו לו החיבורים האפוקליפטים "נסתרות דרבי שמעון בר יוחאי" ו"תפילת רשב"י", חזונות גאולה שמתייחסים לתקופה הערבית הקדומה ולתקופת מסעי הצלב השלישי (1191) ונפילת עכו בשנת 1291. ספר הזוהר הספר העיקרי של הקבלה, שנתפרסם בשלהי המאה ה-13, בשעה שגדלה הציפייה לגאולה קרובה, יוחס אף הוא לרשב"י. כן יוחס לו קובץ המדרשים "מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי". על רבי שמעון בר יוחאי נתחבר הפיוט "בר יוחאי נמשחת, אשריך" על ידי שמעון לביא, כנראה ממגורשי ספרד אשר התיישב בטריפולי בלוב. פיוט זה מושר בקרב עדות המזרח בליל שבת.

 

קודם1 מתוך 2הבא
השתמש ב ← → (חצים) לניווט בדפים

ראה גם...

לחץ לדף קורות הצדיק

יונתן בן עוזיאל

לחץ לדף קורות הצדיק

קברו בעמוקה סמוך לצפת

יונתן בן עוזיאל תנא, חי כמה עשרות שנים לפני חורבן בית שני ותרגם את הנביאים לארמית.
היה גדול תלמידיו של הלל הזקן.
קבור ליד עמוקה, על פי המסורת יונתן בן עוזיאל היה רווק או נשוי אך חשוך ילדים
ולכן עליה לקברו נחשבת כסגולה למציאת זיווג ופריון. נהוג לעלות אל קברו בראשי חודשים,
באמצע החודש ובכ"ו סיוון (יום פטירתו), אך ניתן למצוא שם עולי רגל כל ימות השנה.
נהוג לבקש בקברו זרע בר קיימא, פרנסה טובה, נחת מהילדים, בריאות טובה, זיווג הגון
וזוגיות טובה וכן נהוג לקשור סרטים על העצים הסמוכים לקבר.
במגילה ג. נאמר על האיש: "ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא תרגום של
תורה