בית » כתבות » היסטוריה » מערת שם ועבר
המערה בה למד יעקב אבינו 14 שנה.

אחת האגדות הקשורות למקום מספרת כי זהו המקום שבו נתבשר יעקב אבינו ע"י בניו כי בנו יוסף נטרף ע"י חיות טרף, בעוד שהאחים מכרו את יוסף לאורחת ישמעאלים שהיו בדרכם מצריימה.

שם ועבר נחשבו בהיסטוריוזופיה היהודית כמעבירי רעיון המונותאיזם בעולם , לפני הופעתו של אברהם אבינו. שם היה נכדו של נח ועבר היה נינו של נח. במסגרת ההתפתחות של המסורות היהודיות, בתקופה הביזנטית , זוהתה כאן בצפת מערת שם ועבר.

בתורה סופר שיעקב הלך לחרן ובדרך בעוברו בבית אל הוא חלם את חלום הסולם עם המלאכים. בין היום שיעקב עזב את א"י עד ליום שהוא הגיע לחרן, ישנו פער של 14 שנה. המדרש אומר שבזמן הזה יעקב ישב במערת שם ועבר , למד תורה והכין את עצמו להליכה לחרן.

מערת שם ועבר

המערה בה למד יעקב אבינו 14 שנה.

אחת האגדות הקשורות למקום מספרת כי זהו המקום שבו נתבשר יעקב אבינו ע"י בניו כי בנו יוסף נטרף ע"י חיות טרף, בעוד שהאחים מכרו את יוסף לאורחת ישמעאלים שהיו בדרכם מצריימה.

שם ועבר נחשבו בהיסטוריוזופיה היהודית כמעבירי רעיון המונותאיזם בעולם , לפני הופעתו של אברהם אבינו. שם היה נכדו של נח ועבר היה נינו של נח. במסגרת ההתפתחות של המסורות היהודיות, בתקופה הביזנטית , זוהתה כאן בצפת מערת שם ועבר.

בתורה סופר שיעקב הלך לחרן ובדרך בעוברו בבית אל הוא חלם את חלום הסולם עם המלאכים. בין היום שיעקב עזב את א"י עד ליום שהוא הגיע לחרן, ישנו פער של 14 שנה. המדרש אומר שבזמן הזה יעקב ישב במערת שם ועבר , למד תורה והכין את עצמו להליכה לחרן.

אם יעקב עזב אל בית אל ואם שם הוא ישב במערת שם ועבר, הרי שכאן זה המקום של בית אל. לפיכך הצלבנים הפכו את צפת לבית אל. זוהי הסיבה שהגיע לכאן מסדר בנות יעקב, ולא הרחק מכאן נמצא החאן של גוב יוסף. אם כך הנוצרים הביזנטים הבינו שלכאן הביאו בניו של יעקב את כותונת הפסים של יוסף אל אביהם. במערה ראו שישנה שם נטיפת אבן , ראו בה את דמעתו של יעקב וקראו לה מערת היגון. האר"י הקדוש במאה ה 16 מתאר את המערה הזו וקורא לה מערת יעקב הזקן. בתקופה הממלוכית ראש העיר ראה לעצמו כבוד שמערה זו ישנה בעירו והציבו בה כתובות המקדשות את המקום.

במאה ה 13 הצלבנים אמרו כי השם בית אל מוכר להם. הם אמרו כי הם מכירים מקום בשם ביטוליה, או בית אל. ביטוליה היה מקום מגוריה של יהודית (ההיא שערפה את ראשו של הולופרנש, בספר שלא נכלל בתנ"ך , כי הוא הוצא ממנו במאה השנייה , אך הוא נכלל בתרגום ה 70 ). מאחר שהיהודים הוציאו את ספר יהודית מן התנ"ך ראו בו הנוצרים את הספר הכי קדוש. אם כן כאשר באו לכאן הטמפלרים הם אמרו: עירה של יהודית נמצאת בידינו ואנו לא נעשה דבר? יש להקים כאן את מפעל חיינו . ולכן למרות שבצפת אין שום דבר של חשיבות , הם בנו כאן את מצודת הענק.

כאשר הגיע בייברס לכאן וראה את המבצר הענק, הוא אמר שזה כנראה המקום הכי חשוב לנוצרים. אם כן אני אטבח אותם ואקים כאן במקום זה מגדל ענק למען ידעו כולם כי אני ניצחתי אותם. המגדל חרב ברעש שהיה כאן במאה ה 14 ומאבניו נבנו כל כפרי האזור.

למה מגורשי ספרד באו לצפת ולא למירון ? כי הם היו אנשי הערים טולידו , קורדובה וסלוניקי ולכן הם חיפשו לגור בעיר גדולה, שתעניק להם שירותי עיר . המקום היחיד בגליל שיכול היה לענות לדרישה זו הייתה צפת. בזמן ההוא צפת הייתה עיר בירה וכאן הם ייצרו את המרכז הרוחני ואת עולם היצירה שלהם , שהתעלה בכל העולם היהודי. ולמרבית האירוניה כל זאת בזכות בייברס. על קיר המגדל , ליד הכניסה מן הרחוב, בין החומה הראשונה והמגדל מצאו תגליף באבן של אריה , שהוא סמלו של בייברס. בין החומות עברו לגור אנשי העמך והעיר הלכה והתפתחה . כאשר העיר הפכה לממלכת צ'אפד, היא הפכה לאחת מערי הקודש והצטרפה אל ירושלים, חברון וטבריה. כמו שיש בטבע ארבעה יסודות : הרוח, האש, האדמה והמים, ייחסו את היסודות האלה אל ארבעת הערים הקדושות. כך לצפת מיוחסת הרוח, לירושלים מיוחסת האש, לחברון מיוחסת האדמה ולטבריה מיוחסים המים.

העיר צפת צבועה בכחול , כי זהו צבע הרוח הקדושה, צבע הרקיע. לכן גם הכניסו בציצית ובטלית פס של תכלת, כדי לבטא את נוכחות השכינה.

את פתחי הבתים בצפת צבעו בכחול , זאת משום שהחרקים המעופפים אינם קולטים את הצבע הכחול. לגביהם משהו הצבוע בכחול זה משהו אטום. ומאחר וחרקים הם מעבירי מחלות בבתים שהיו צבועים בכחול היו פחות חרקים ולכן גם פחות מחלות . האנשים הבינו לפיכך כי הצבע הכחול מגן עליהם, מפני עין הרע ומפני מחלות.

בעולם הממוחשב לכל צבע יש ערך מספרי. ערכו של צבע התכלת הוא 613 (תרי"ג)…

 

מראי מקום עץ הדעת

ראה גם...

ראשיתו של הדפוס העברי בצפת


שושנה הלוי דעת

תקציר: הדפוס הראשון בארץ הוקם בצפת בשנת של"ז ע"י המדפיס מפראג ר' אליעזר בן יצחק אשכנזי, שלפני עלותו ארצה הדפיס ספרים גם בלובלין וגם בקושטא. דפוס זה התקיים עד שנת שמ"ז. אחרי הפסקה של 245 שנה נתחדש הדפוס בצפת, ע"י ר' ישראל בן אברהם ב"ק, מדפיס אומן ובעל ניסיון, שעלה מברדיצ'וב, והביא עמו מכבשי דפוס וכל הדרוש ליציקת אותיות ולכריכיה.