fbpx
בית » כתבות » היסטוריה » היסטוריה של צפת

היסטוריה של צפת

צפת נזכרת בראשונה בשנת 66 לספירה בכתבי יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס), מפקד המרד בגליל, בספרו "מלחמת היהודים". היא נמנית שם בין הערים שביצר בגליל לקראת המרד ברומי.

לאחר כישלון המרד הגיעו לצפת שתיים מבין משמרות הכהנים שגורשו מירושלים על-ידי הרומאים והוגלו לגליל. משמרות הכוהנים לבית יקים ולבית פשחור, התישבו בצפת ולא עזבוה מאז.
בימי התלמוד ישבו בצפת התנאים ואמוראים רבים. הם פתחו מקומות ללימוד תורה, תחילה בספר ולאט לאט בגלוי. עד סוף המאה הרביעית היו בצפת משיאים משואות שנראו למרחקים כדי להודיע ע ראשי חודשים ומועדים. בצפת קבורים עד היום מחשובי התנאים.

בשנת 1141 כבשו הצלבנים את הגליל, נוסף לחלקים אחרים, ובנו בצפת את המצודה. בשנת 1188 נכבשה צפת בידי צלאח א-דין המוסלמי בשנת 1240 נפלה שוב בידי הצלבנים.

בשנת 1266 כבשו הממלוכים את הגליל והפכו אתצפת לבירת המחוז. כיבושים אלה לא היטיבו עם יהודי העיר, ורק משפחות בודדות נותרו להתגורר בה. עדויות על קיומה של קהילה יהודית בצפת במאה השלוש-עשרה נמסרו מפי יהודה אלחריזי, שביקר בה בשנת 1216.

אחרי כיבוש הארץ בידי הטורקים בשנת 1516, כאשר צפת הפכה לחלק מהממלכה העותמנית האדירה, החלה העיר לפרוח. התורכים עודדו את היהודים לעלות ולהתיישב בארץ ישראל, מתוך הכרה שרק היהודים יצליחו לשקמה. צפת הפכה למרכז כלכלי שמשך אליו עולי רגל מארופה וצפון-אפריקה. כן הפכה למרכז הרוחני הגדול והחשוב ביותר מאז החורבן, שנמשכו אליו ונתרכזו בו מקובלים רבים, רבנים ידועי שם, פוסקים, ומחברי ספרים נודעים המשמשים עד היום בכל תפוצות ישראל. בין הדמויות החשובות רבי יוסף קארו זצ"ל, רבי משה קורדוברו זצ"ל, רבי שלמה אלקבץ זצ"ל, רבי יעקב בירב זצ"ל, ובראשם האר"י הקדוש זצ"ל. מספרד הגיעו רבי יוסי סרגוסי זצ"ל – רבו של הרידב"ז, רבי שלמה מולכו זצ"ל, ובעקבותיהם אחרים.

בשנת 1555 מנו היהודים בצפת עשרת אלפים נפש, ובתחילת המאה השבע-עשרה – קרוב לחמישה-עשר נפש, והיוו רובמוחלט בעיר. נוסף ללימודי התורה והקבלה התפתחה בעיר תעשייה ענפה, בעיקר בתחום האריגה והביגוד. בשנת 1577 הקימו האחים אשכנזי בצפת בית דפוס, שהיה קרוב לודאי בית הדפוס הראשון בארץ ישראל ובארצות המזרח הקרוב. צפת זכתה למוניטין בכל תפוצות ישראל ורבים החלו להגיע ולהתיישב בה. אלפים אחרים עלו לרגל אל קברי צדיקים הקבורים בצפת ובסביבתה.

הפריחה נמשכה כל עוד שלט בארץ השלטון המרכזי בקושטא, אשר כאמור ראה בעין יפה התיישבות יהודית ברחבי האמפריה כולה. אך כשהחלו לחלק את הממלכה למחוזות מנוהלים בידי "פחות" ו "ןןאלים" למיניהם, החלו התנכרויות ולחצים, במיוחד על יהודים. מספרם בצפת ובארץ ישראל כולה פחת ומצבם הלך והחמיר.

התקפות ביזה על יהודים היו שיגרה, ונוסף לכך נפלו תושביה קורבן לפגעי טבע. בשנת 1759 היו שתי רעידות אדמה בהפרש של חודש ביניהן, ןשתיהן הפילו חללים רבים בקרב יהודי העיר, שהלכה והידלדלה. בשנת 1777 הגיעה "זריקת עידוד" עם עליית 300 חסידים בראשות רבי מנחם מנדל מוויטבסק, אך מספרם לא הספיק להתאוששותה של העיר. בשנת 1810 עלו לצפת גם תלמידי הגר"א. בשנת 1822 התחילולה רעידת אדמה נוספת שהפילה קורבנות, ובשנת 1834 אירעה התקפת הביזה הגדולה של פלחים ודרוזים על יהודי צפת, שהותירה אותם חסרי כול. עדיין לא הספיקו להתאושש ושוב פגע בעיר רעש בשנת 1837 – הרעש הגדול שפגע במקומות שונים בארץ, ואת צפת החריב כליל. מרבית בתי צפת קרסו, כארבעת אלפים איש נספו ורבים נפצעו קשה. בעיר לא נותרה משפחה אחת שלא נפגעה. נוסף לכך תקפה את העיר מגפת טיפוס איומה, שעשתה שמות באלו שנותרו לפליטה מהרעש הגדול. מספרם של יהודי צפת פחת ל- 1500 בלבד.

האסון הכבד הזעיק את יהודי העולם כולו. כספים החלו לזרום לעזרת הניצולים. אט אט ובמאמצים החלו החיים לחזור למסלולם.

בשנים שלאחר הרעש הגדול החלה עליית היהודים הגדולה לארץ-ישראל ובמיוחד לצפת, תוך אמונה ותקווה שהמשיח עשוי להגיע בכל רגע – בהסתמך על הרמזים והסימנים בספר הזוהר, שבהם משתמע כי המשיח יתגלה ויבוא לאחר החורבן השלישי. חורבנה של צפת ושל חלקים גדולים מארץ-ישראל נתפס בעיני רבים כחורבן השלישי שמרומז עליו, וכשהמשיח יבוא רצו להיות בין מקבלי פניו הראשונים.

בסוף המאה התשע-עשרה החלה בצפת תנופת בנייה גדולה ובשנת 1913, ערב מלחמת-העולם-הראשונה, היה מספר היהודים בצפת למעלה מ-12,000. מלחמת העולם היוותה מכה אנושה נוספת ליהודי צפת.

כספי ה"חלוקה" שמהם התקיימו כמעט פסקו מלהגיע, רעב כבד פקד את העיר וכן מגיפות ומחלות קשות. למעלה מ-5,000 איש מתו; כל מי שיכול היה למלט את נפשו ברח מהארץ לארצות העולם, ורבים לא חזרו אליה בתום המלחמה. צפת היהודית לא הצליחה להתאושש, מצבה הכלכלי הידרדר למשבר עמוק ודעכה, משפחות שלמות החלו לנטוש ולחפש את מזלן במקומות אחרים.

מתוך סיפורי צפת – מנחם כהן

ניתן לרכוש את הספר בכתובת מאיל [email protected] או בטלפון 0544772969.

ראה גם...

מערת שם ועבר

המערה בה למד יעקב אבינו 14 שנה.

אחת האגדות הקשורות למקום מספרת כי זהו המקום שבו נתבשר יעקב אבינו ע"י בניו כי בנו יוסף נטרף ע"י חיות טרף, בעוד שהאחים מכרו את יוסף לאורחת ישמעאלים שהיו בדרכם מצריימה.

שם ועבר נחשבו בהיסטוריוזופיה היהודית כמעבירי רעיון המונותאיזם בעולם , לפני הופעתו של אברהם אבינו. שם היה נכדו של נח ועבר היה נינו של נח. במסגרת ההתפתחות של המסורות היהודיות, בתקופה הביזנטית , זוהתה כאן בצפת מערת שם ועבר.

בתורה סופר שיעקב הלך לחרן ובדרך בעוברו בבית אל הוא חלם את חלום הסולם עם המלאכים. בין היום שיעקב עזב את א"י עד ליום שהוא הגיע לחרן, ישנו פער של 14 שנה. המדרש אומר שבזמן הזה יעקב ישב במערת שם ועבר , למד תורה והכין את עצמו להליכה לחרן.