בית » כתבות » זיקני צפת » נחום איש גמזו

נחום איש גמזו

קודם1 מתוך 2הבא
השתמש ב ← → (חצים) לניווט בדפים

נחום איש גמזו הוא תנא מהדור השני של התנאים; השערות שונות קושרות אותו לתנא נחום המדי. חלק מהחוקרים רואים בכינוי "גמזו" כמעיד על מוצאו ממקום המכונה גמזו (או גימזו). עם זאת, בחז"ל נמצא קישור אפשרי בין שמו למנהגו לומר על כל דבר "גם זו לטוב". קישור מדרשי זה בשמו, קישר את דמותו מיידית לתפיסה ההגותית שכל דבר המתרחש מאת ה', התרחש לטובה, וכן התקשר לדיון בשאלות "צדיק ורע לו" ו-"בטחון בה'; דברים אלו הובילו לכך שלשמו נקשרו אגדות רבות, ודמותו הייתה נפוצה, באופן יחסי.

פרק זה לעילוי זכרו של דניאל הרוש ז"ל

תורת הגמול

באגדה נעשה קישור ברור בין נחום איש גמזו לשאלת ההשגחה הפרטית, ולעניין השכר ועונש, אשר מבטא את היחס בין האל לברואיו (המודגש בי"ג עיקרים לרמב"ם). כך חייו של נחום איש גמזו, מתוארים בצורה הבאה (תענית כא ע"א):

"אמרו עליו על נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו, גידם משתי ידיו, קיטע משתי רגליו וכל גופו מלא שחין, והיה מוטל בבית רעוע ורגלי מטתו מונחין בספלין של מים כדי שלא יעלו עליו נמלים".
לעומת תיאור טרגי זה, מתייחס התלמוד אף לכך שנחום איש גמזו היה צדיק גמור (מה שמעלה את השאלה הידועה של "צדיק ורע לו"):

"פעם אחת [הייתה מטתו מונחת בבית רעוע] בקשו תלמידיו לפנות מטתו ואחר-כך לפנות את הכלים. אמר להם: 'בניי, פנו את הכלים ואחר-כך פנו את מטתי, שמובטח לכם שכל זמן שאני בבית אין הבית נופל'. פינו את הכלים ואחר כך פינו את מטתו ונפל הבית. אמרו לו תלמידיו: 'רבי, וכי מאחר שצדיק גמור אתה למה עלתה לך כך'?".
תשובתו של נחום איש גמזו עונה על שאלת "צדיק ורע לו" בצורה אופיינית לחז"ל:

"אמר להם: 'בניי, אני גרמתי לעצמי. שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משוי שלושה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים. בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי: 'רבי פרנסני'. אמרתי לו: 'המתן עד שאפרוק מן החמור'. לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו. הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי 'עיני שלא חסו על עיניך יסומו, ידיי שלא חסו על ידיך יתגדמו, רגליי שלא חסו על רגליך יתקטעו', ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי 'כל גופי יהא מלא שחין' '. אמרו לו: 'אוי לנו שראינוך בכך!'. אמר להם: 'אוי לי אם לא ראיתוני בכך'".
מתשובתו זו עולה תפיסה (הנמצאת גם במקומות נוספים אצל חז"ל) המאמינה שהרעות המגיעות לצדיקים מקורן בחטאים שחטאו, אף אם היו זעירים לכאורה. זאת, ככל הנראה בשילוב עם התפיסה ש"הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה".

קודם1 מתוך 2הבא
השתמש ב ← → (חצים) לניווט בדפים

ראה גם...

לחץ לדף קורות הצדיק

משה אלשייך

לחץ לדף קורות הצדיק

מרבני צפת במאה ה - 16 [1600-1520]

ר' משה אלשיך - נולד באדריאנופול ולמד בישיבות שאלוניקי, שם למד גם אצל ר' יוסף טאיטאצק. עלה לא"י והשתקע בצפת ולמד אצל ר' יוסף קארו, עד שנסמך על ידו. ר' משה אלשיך היה דרשן נודע ודרש לפני הציבור בשבתות. רבים היו באים להאזין לדרשותיו, הוא נהג בראשית הדרשה להקשות קושיות ולהעלות תמיהות ואח"כ בתוך דבריו בדרשה תירץ את הקושיות ויישב את התמיהות.
חיבר פירוש לתורה שהיה ביסוד דרשותיו. בפירושו הוא הולך בדרך הסוד, אע"פ שלא כתב חיבורים בקבלה. בסוף המאה ה -16 כשמצבה הכלכלי של צפת היה בכל רע, נשלח ר' משה אלשיך כשדייר לאסוף כספים בשביל הישיבות בצפת. בהיותו בקושטא בשליחות לאסוף כספים עבור ישיבות צפת הדפיס שם את פירושו לתורה שקראו בשם "תורת משה". כן כתב פירוש לספרי נביאים. עמד בראש ישיבה, בין תלמידיו נמנה ר' חיים ויטאל.